החלטה בתיק רע"פ 6915/03

1.        על המבקש ועל נאשם אחר (להלן- "הנאשם האחר") הוגש בבית משפט השלום בנצרת כתב אישום שייחס להם, בנוסחו המתוקן, עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבלת דבר במרמה. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתמצית, בשנת 1995 נערכה עסקה בין המבקש - שבזמן הרלוונטי היה פקיד בנק במקצועו - והנאשם האחר לבין גסאן מרשי (להלן- "המתלונן"), לפיה יתקין המתלונן מזגן בבית הנאשם האחר תמורת סכום של 1,500 ש"ח. באותו מעמד שילמו לו המבקש והנאשם האחר מקדמה בסכום של 1,000 ש"ח. המתלונן ביקש לבטל את העסקה ונתן למבקש ולנאשם האחר 300 ש"ח במזומן ושיק פתוח, חתום על ידיו, כביטחון לתשלום היתרה בסכום של 700 ש"ח (להלן- "השיק"). המתלונן לא שילם את חובו וכעבור כחודש ימים זייפו המבקש והנאשם האחר את השיק, כך שהמבקש הוסיף את הסכום 20,000 ש"ח במקום המיועד לכך בספרות ובמילים, וזאת בכוונה לרמות וללא סמכות כדין, באופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין. המבקש הפקיד את השיק בחשבונו של הנאשם האחר - שנמצא בבנק שבו עבד בזמן הרלוונטי - אולם השיק חולל. לפיכך, פנה הנאשם האחר לעורך דין כדי שיסייע לו בגביית השיק. עורך הדין שלח מכתב התראה למתלונן והלה טען כי השיק נמסר כפיקדון על סכום של 700 ש"ח בלבד. אחרי בירור עם המבקש והנאשם האחר הסכימו הם להסתפק בסכום של 1,000 ש"ח לכיסוי החוב והחזירו את השיק לידי המתלונן. בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ג' אזולאי), בפסק דינו מיום 26.3.03, הרשיע את המבקש על פי הודייתו והטיל עליו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות "בהתאם לתוכנית שתגובש על ידי שירות המבחן". המבקש ערער על הרשעתו לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם וג' לוי), בפסק דינו מיום 17.6.03, דחה את הערעור.

           המבקש מבקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המדינה השיבה על הבקשה.

2.        בבקשתו שלפני טוען המבקש, כי קיימות בענינו "נסיבות חריגות" המצדיקות שלא להרשיעו בדין. לטענתו, יש לזקוף לזכותו את הזמן הרב שחלף מאז ביצע את העבירות ועד למתן פסק דינו של בית משפט השלום ואת העובדה שהודה בביצוען וגם הביע חרטה. עוד טוען הוא, כי יש להתחשב בכך שאין לו הרשעות קודמות ובכך שהרשעתו עלולה להביא לפיטוריו מעבודתו בבנק. המבקש מוסיף וטוען, כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן שלא להרשיעו בדין, אלא להטיל עליו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

           המדינה מצדה סומכת ידיה על פסקי דינם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. לטענתה, "אין בנימוקי הבקשה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית". עוד טוענת היא, כי המלצת שירות המבחן היא רק אחד מבין השיקולים שבית המשפט לוקח בחשבון, אולם אין הוא חייב לאמץ אותה. כמו כן טוענת היא, כי גם אם הרשעתו של המבקש תפגע בעתידו המקצועי, אין בכך משום "נסיבות יוצאות דופן" המצדיקות הימנעות מהרשעה.

3.        דין הבקשה להדחות.

           ענינו של המבקש נשקל בשתי ערכאות שנתנו דעתן על נסיבות המעשים ונסיבותיו האישיות של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. בקשתו להרשות ערעור גם אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר ענינו הישיר של המבקש ואין בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בערכאה שלישית (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"פ 2192/01 פנחסי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2001(3) 2135; רע"פ 9392/02  מסארווה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2002(3) 166; רע"פ 6012/03 עסל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 6115/03 דדוביץ נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(2) 3214; רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

4.        דין הבקשה להידחות גם לעצומה. את הטענה כי ראוי שלא להרשיעו סומך המבקש על סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- "חוק העונשין), לפיו:

"שירות לציבור

71א(א) ---

(ב) מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן" [ההדגשה שלי - י"ט].

וכך סוכמה ההלכה הנוהגת בענין המנעות מהרשעה מכוח סעיף זה:

"מושכלות ראשונים הם כי דרך-כלל, בית משפט אשר קבע כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ירשיעו בדין. ככלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו, ומציאות זו עומדת ביסוד הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. לכלל זה - כאשר הוא מוחל על נאשמים בגירים - נמצא חריג בדמות ההסדר שבסעיף 71א לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ושלפיו רשאי בית- המשפט, גם כאשר מצא שנאשם ביצע עבירה, להימנע מהרשעתו וליתן בעניינו צו שירות לתועלת הציבור, נוסף על מבחן או בלעדיו. משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם --- באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך-כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה (דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3)685, 689-690. כן ראו: ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 85(3) 737; ע"פ 2513,3467/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683; ע"פ 2083/96  כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342-341).

           עיינתי בבקשה להרשות ערעור ובתגובת המדינה ולא שוכנעתי כי מתקיימות בפרשה שלפנינו "נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר" המצדיקות סטיה מן הכלל שלפיו מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. גם לא מצאתי כי מתקיים כאן יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי למבקש מהרשעתו לבין חומרתן של העבירות שעבר. כזכור, מדובר בזיוף שיק ובנסיון לגבותו. זיוף של שיק הוא פעולה קלה לביצוע ומספר השיקים הסובבים בשוק הוא עצום. יש להרחיק, אפוא, מלבם של עוברי עבירות בכוח העלולים להתפתות, כל מחשבת אוון וכל הרהור עבירה, על ידי הטלת עונשים כבדים ומרתיעים. הערכאות הקודמות שקלו לזכותו של המבקש את הנסיבות המקלות והקלו מאוד בעונשו; למרות רוע מעלליו ולמרות החומרה יתרה שיש בכך ששימש פקיד בנק במועד ביצוען של העבירות. בתור שכזה היה עליו להבין - יותר מכל אדם מן השורה - את החומרה הגדולה שבמעשיו. יוער כי גם המלצתו של שירות המבחן שלא להרשיע את המבקש אינה אלא המלצה, שיש לה, כמובן, משקל נכבד, אך לא משקל מכריע. "עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בגוזרו את הדין, ועליו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה" (ראו, בין היתר, דברי השופטת א' חיות ברע"פ 5176/03 סוריאנו נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(2) 2255; רע"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2002(3) 2597; רע"פ 35/02 בנימין נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2002(1) 284).

5.        לא מצאתי טעם טוב המטה את הכף לזכותו של המבקש.  הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, י"ט בכסלו תשס"ג (14.12.03).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: